החלטה בתיק בש"פ 2153/13

           בקשה להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים לפי סעיף 62 לחוק סדר דין פלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996.

1.        ביום 4.7.2012 הוגש כנגד המשיב כתב אישום המייחס לו שלוש עבירות של חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(2) לחוק העונשין התשל"ז - 1977 (להלן- החוק ), והיזק בזדון לרכוש, לפי סעיף 452 לחוק.

2.        תמצית העובדות: לפי כתב האישום, במועד בלתי ידוע, לפני יום 25.6.12, פרץ סכסוך על רקע חוב כספי, בין המשיב שהינו בעל מוסך בשכונת סילוואן בירושלים, לבין יוסף, בעל חנות בשכונה. בשעות הערב של יום 25.6.12, הגיע יוסף בחברת אדם נוסף למוסך שבבעלות המשיב. במוסך שהו אותה שעה המשיב ביחד עם אנשים נוספים, ביניהם שני הנאשמים האחרים- מוחמד ועלאא.

           בעת ששהה יוסף במוסך הגיעו למקום שני בניו, ל' שהיה כבן 18 באותו זמן והמתלונן, כשחבר נוסף מלווה אותם. המתלונן ירד מהרכב וניגש אל אביו אולם זה סטר לו על פניו, ככל הנראה כדי להראות למשיב שפניו לשלום, והמתלונן חזר לרכב. או-אז מוחמד, עלאא ואנשים נוספים החלו להכות על הרכב, כשמוחמד ועלאא אף מנפצים את השמשה הקדמית. לאחר מכן נכנסו מוחמד עלאא והאחרים לרכב ושלפו משם את המתלונן.

           בשלב זה נטל המשיב סכין משוננת, שאורכה כ-40 ס"מ ודקר את המתלונן שלוש פעמים בחלק העליון של רגלו הימנית, דקירה שחדרה לבטנו התחתונה, וסובב את הסכין בתוך גופו. כתוצאה מהדקירות נגרם למתלונן חור ברוחב של חמישה ס"מ שהוביל עד למעמקי העכוז. בנוסף, נמצאו במעי הדק של המתלונן שבעה נקבים שנגרמו כתוצאה מדקירת סכין, מתוכם שלוש דקירות סמוכות זו לזו, אשר חייבו כריתה של כשבעה ס"מ מן המעי. 

3.        המעצר עד תום ההליכים: בד בבד עם הגשת כתב האישום, נתבקשה הארכת מעצרו של המשיב ושל שני הנאשמים האחרים עד תום ההליכים (מ"ת 7875-07-12). ביום 8.7.2012, החליט בית משפט קמא (השופטת ד' מינץ) על מעצרו של המשיב, עד לתום ההליכים, לאחר שבא כוחו הצהיר על הסכמתו לקיומן של ראיות לכאורה, לעילת מעצר בעניינו ולמעצרו עד תום ההליכים. עם זאת, נקבע כי עניינו של המשיב יובא שוב לדיון לאחר קבלת תסקיר שירות מבחן.

           תסקיר שירות המבחן מיום 19.7.12 העריך כי קיימת רמת סיכון בינונית להישנות התנהגות דומה בעתיד, יחד עם זאת, סבר שירות המבחן כי קיימת חלופת מעצר מתאימה, בפיקוחם של אביו אשתו ואחיו של המשיב, והומלץ לשחרר את המשיב למעצר בית. ביום 25.7.12 ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי (כב' השופט יורם נועם) בה נדחתה המלצת שירות המבחן. בהחלטה נקבע כי נוכח המעשים המיוחסים למשיב בכתב האישום, התעוזה העבריינית שהפגין באירוע, ולאור הסיכון המוגבר הנשקף ממנו לביטחון הציבור, לא הוצגה חלופת מעצר הולמת שתשיג את מטרת המעצר, ולכן הורה בית המשפט, בניגוד להמלצת שירות המבחן, על מעצר המשיב עד לתום ההליכים נגדו.

4.        הליך עיון חוזר: ביום 31.10.12, הגיש המשיב בקשה לעיון חוזר בהחלטת מעצרו עד לתום ההליכים. בהחלטה מיום 13.2.13 דחה בית המשפט את בקשת המשיב, למרות שגם בתסקיר משלים שהוגש על ידי שירות המבחן הומלץ שוב על שחרורו לחלופת מעצר.  בית המשפט שב ונימק את הדחייה בסיכון הנשקף לביטחון הציבור משחרורו של המשיב, סיכון שיעמוד על כנו גם באם ישהה המשיב במעצר בית.

4.        התיק העיקרי: ביום 15.7.12 הוקרא כתב האישום. ביום 19.9.12 מסר בא כוח המשיב, תשובה מפורטת לכתב האישום, כשהוא מודיע כי הוא מוותר על שמיעת עדויותיהם של ששה עשר מתוך עשרים ואחד עדי התביעה. ביום 7.1.13 התקיימה ישיבת הוכחות ראשונה בתיק, שאליה זומנו כדין ארבעת העדים המרכזיים וביניהם- המתלונן, אביו של המתלונן ושני אחיו. לאור הצהרת המבקשת בדיון, לפיה במגעים שקיימה עם העדים לפני הדיון, הביעו אלו חשש למסור את עדותם, נקבעו שני מועדים נוספים לשמיעת ההוכחות וכן הוצאו צווי הבאה נגד ארבעת העדים לקראת מועד הדיון הבא. על אף ביצוע צווי ההבאה, במסגרתם הפקיד כל אחד מהעדים סכום של 1,000 ש"ח,  לא התייצב איש מהעדים בישיבת ההוכחות ביום 26.2.13. בהחלטתו מיום זה קבע בית המשפט, כי לקראת ישיבת ההוכחות הבאה, שנקבעה ליום 21.3.13, יחודשו צווי ההבאה. בית המשפט קבע עוד, כי לאור לקחי העבר, ייעצרו העדים במועד מוקדם יותר, הסכום שנקבע כערובה יעמוד על 5,000 ש"ח, והמשטרה תונחה לעשות כל שניתן כדי לעצור את העדים ביום הדיון ולהביאם ישירות לבית המשפט.        

           כפי שנמסר על ידי ב"כ המבקשת, למרות שארבע ניידות "פשטו" על בתיהם של העדים בשעות מוקדמות של הבוקר על מנת לבצע את צווי ההבאה, הם העלו חרס בידם, כך שגם הישיבה שנקבעה ליום 21.3.2013 לא נתקיימה. צווי ההבאה (ללא שחרור) חודשו וכיום קבועה ישיבת תזכורת ליום 11.4.2013.

5.        מכאן הבקשה שבפני, להארכת מעצרו של המשיב ב-90 יום נוספים, ולחילופין, ב - 45 יום. לטענת המבקשת, העבירות החמורות המיוחסות למשיב ונסיבות ביצוען מעידות כי נשקפת ממנו מסוכנות רבה לביטחון הציבור. המבקשת שבה ומציינת את התעוזה העבריינית המצמררת ואת קור הרוח שבמהלכו ביצע המשיב באופן מתוכנן את המעשה, לעיני עדי ראיה רבים ובכללם משפחתו הקרובה של המתלונן. למשיב עבר פלילי בעבירות רכוש, שבגינן ריצה שישה חודשי מאסר בעבודות שירות. עוד הדגישה המבקשת את החשש לשיבוש הליכי משפט, נוכח אי התייצבות העדים.

           המשיב טען כי היה מקום לקבל המלצת שירות המבחן עוד בשלבים הקודמים, על אחת כמה וכמה בשלב זה, כאשר תם המועד של תשעת החודשים הקבוע בחוק, והמשפט למעשה אף טרם החל. 

6.        המעשה המיוחס למשיב הוא חמור, ותוצאות הדקירה מדברות בעד עצמן. החשש של המבקשת לשיבוש הליכי משפט עקב ההשפעה על העדים מובן אף הוא, לאור התנהגותם של ארבעת העדים המתחמקים שוב ושוב מצווי ההבאה.

           מנגד, נוצר מצב שהמשיב נעשה "בן ערובה" של אותם עדים, אשר בשלב זה לא ברור מתי יאותרו.

           במצב דברים זה, אני קובע את הבקשה לדיון נוסף בפני ליום 14.4.2013 ומאריך בשלב זה את מעצרו של המשיב עד ליום 15.4.2013 ועד להחלטה אחרת. זאת, על מנת לבחון אם ארבעת העדים "הנעלמים" הובאו בפני בית המשפט המחוזי לישיבת התזכורת הקבועה ליום 11.4.2013.

           ניתנה היום, כ"ג בניסן התשע"ג (‏3.4.2013).

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    הג